<h1>ספר משפטי שבועות לרב האי גאון — חלק א'</h1>
<h2>דף נ:</h2>
התנאי החמישי אם תהיה הטענה וההודאה במקצת דבר הנמשך בין התובע לנתבע, חייב גזירה, אלא אם תהיה הטענה על מורישין, כגון שטענו שכך וכך לאבי בידך ואמר הנתבע שלא היה לו עלי לעולם אלא כך, אלו פטור לפי שהוא משיב אבידה, כמ"ש [שבועות ל"ח ע"ב] מנה לאבא בידך אין לו בידי אלא נ' פטור מפני שהוא כמשיב אבידה, וזה מיוחד הוא באומרו שלא היה לו למת עלי יותר אלא אלו הנ', אבל אם אמר לו ק' היו עלי בידי ופרעתיו מהם נ' חייב, כמ"ש [תוספתא שבועות פ"ה ה"ג] מנה לאבא בידך אין לו בידי [אלא נ'] פטור, אבל אמר נתתי לו מהם נ' חייב. וכן מי שהקדים הודאתו לטענת חבירו אינו חייב גזירה כי הוא משיב אבידה, כי המחייבו גזירה ר' אליעזר ואין הלכה כמותו אלא כחכמים, וכך למדונו הראשונים [שבועות מ"ב ע"א] ר"א ב"י אומר פעמים שהאדם נשבע על טענת עצמו, כיצד מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס חייב שכך הוא נשבע על טענת עצמו, וחכ"א אינו אלא כמשיב אבידה ופטור, וזה הדבר כבר מתחזק בבני אדם כי כל המקדים לבית דין ומודה קודם טענת חבירו פטור, כגון אם יקדים אדם לדיין ויאמר לו שפלוני מת ונשאר לו עלי ק' דינרים, אפי' אם אחרי כן באו היורשים וטענו כפלים במה שהודה, יחשב כמשיב אבידה, זו טעות גדולה היא, דאם כן כל אדם יעשה כן ויודה במקצת ויפטר, אלא צריך הדיין לראות אם כמערים מיהר בהודאתו לבלתי שלא יתחייב, חייב, ואם על דרך תומו פטור, שאין כל הממהר בהודאתו נאמן אלא השבויה בלבד, וכדתנן [כתובות כ"ב ע"א] האשה שאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת, ואם משנשאת באו עדים הרי זו לא תצא, ופירשו בגמ' [שם כ"ג ע"א] אמר שמואל לא שנשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא אעפ"י שלא נשאת ומאי לא תצא לא תצא מהיתרה הראשון, ודומה לו [ב"ק ס"ג ע"ב] הטוען טענת גנב בפקדון ונשבע הודה בתשלומי כפל שהוא פטור, ואין זה מקום פירושו. וזה שאמרנו שהמודה שהיה לו ביד נ' שהוא כמשיב אבידה ופטור, ק' דינרים ופרעתיו נ' ונשארו נ' אינו כמשיב אבידה אלא אם יהי' בו ג' דברים, הא' אם יודה בב"ד קודם תביעת היורשים ויתברר לב"ד שלא על דרך ערמה הודה. והשני אם אין שם עדות שבינו לבין המת הי' משא ומתן הרי זה משיב אבידה ופטור, ואם יש עדים שהי' ביניהם משא ומתן חייב, כדתנן כדומה לזה [כתובות ט"ו ע"ב] ומודה ר' יהושע באומר שדה זו של אביך היה ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, ואם יש עדים שהוא של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן. הג' אם לא יהיה דבר ידוע ומבואר לכל או יציאת קול שהיה משא ומתן בין המת ובין המודה, הואיל ולא עדות ולא קול יש בזה והודה מעצמו ליורשיו דברי הכל כמשיב אבידה הוא ופטור, כי אנו מחייבין מיציאת קול בנכסי יתומים כמ"ש רבותינו בחזקת הבתים [ב"ב ל"ב ע"ב] אבא בר שרשן נפק עליה קלא דקאכיל נכסי דיתמי אמר ליה אביי אימא לי גופא דעובדא היכי הוה, אמר ליה ארעא ממשכנא הוה בידאי מאבוהון דיתמי ואכלתה שני משכנתא והוי לי זוזי אחריני גביה, ואמינא אי אמינא זוזי אית לי גביה לא מהימננא דאמור רבנן הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה, אוכלה שיעור זוזאי מיגו דאי בעינא אמינא לקוחה היא בידי מהימננא כי אמינא זוזי יתירי אית לי גביה מהימננא, א"ל לקוחה בידי לא מצית אמרת והא איכא קלא עליה דארעא דיתמי היא. וכן ראוי לבדוק במודה במקצת ליורשין ואם יאמר כי לא היה למת עלי אלא נ' כסף ואינו יכול היורש להעמיד ראיה להכזיבו בדבריו, אין חייב שבועת גזירה, ואם אמר היה לו ופרעתיו ונשאר זה אחרי שטענו היורש חייב גזירה. ואם הקדים הודאתו לטענת היורש ואין שם לא עדות ולא אפי' יציאת קול שהיה משא ומתן ביניהם אין חייב גזירה, והארכתי בזה השער מפני ספקותיו לבאר (טור ח"מ סי' ע"ה).
והתנאי השישי אם יהיה אותו המקצת שהודה בו ביד הנתבע ואינו נותנו מיד לתובע חייב גזירה, אבל אם נותנו לו מיד אין חייב גזירה, וזה כגון הטוען לחבירו מאה דינרים והודה לו הנתבע שאין לך בידי אלא חמשים והא לך אינו חייב גזירה שאפילו שהוא נראה כמודה מקצת הטענה באמרו הא לך קח שלך מיד עכשיו נמצא כאילו פרעו, ובמה שטענו בכולו כפר לו. ובזה אמרו רבותינו [ב"מ ד' ע"א] תני ר' חייא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא נ' והא לך חייב, מ"ט הודאה במקצת היא, ורב ששת אמר הא לך פטור מ"ט כיון דקאמר ליה הא לך הני חמשים דקא מודי ליה בגווייהו כמאן דנקט להו תובע בידיה דמי, באידך נ' הלה הא לא קא מודי ליה הילכך ליכא הודאה במקצת הטענה, והלכה כרב ששת.
והתנאי השביעי אם תהיה ההודאה במקצת שאין עליו לא שטר ולא עדות מתחייב גזירה, אבל אם הודה במה שיש עליו שטר או עדים אין חייב גזירה, וזה כגון אדם שאמר לחבירו יש לי עליך ק' דינרים והיה לו עליו שטר או עדות בנ' והודה לו בנ' שהשטר או העדות עליו וכפר לו בנ' הנשארים, אינו חייב גזירה לפי שלא הודה לו בתביעה שזולתי השטר, ואפי' אם היה השטר בסתם כגון שהיה כתוב בו דינרים ואמר המלוה (ח') [ה'] והלה אומר ב' פטור, לפי שגם השטר בב' מעיד, ואפילו אם אמר הלוה ג' שהוסיף על הב' שבשטר לא נאמר מודה במקצת הטענה הוא וחייב, אלא גם זה פטור משבועת גזירה, כמו שאמרו חכמים [ב"מ ד' ע"ב] סילעים דינרים מלוה אומר ה' לווה אומר ג' ר"ש בן אלעזר אומר הואיל והודה במקצת הטענה ישבע, ר"ע אומר אינו אלא כמשיב אבידה ופטור, ואמרו בגמ' [שם] במסקנא ש"מ כי אמר ב' נמי פטור, והלכה כר"ע מחבירו.
